רבי אלעזר בן עזריה הוא תנא בן הדור השלישי לתנאים וכיהן תקופה מסוימת כנשיא הסנהדרין מעל רבן גמליאל דיבנה. הוא ידוע בייחוסו ככהן, דור עשירי לעזרא הסופר, דודו הוא התנא שמעון אחי עזריה, ובין צאצאיו נמנו רבי עזריה בן רבי אבטולס, ושלשלת ראשי ישיבת גאון יעקב לדורותם.
רבי אלעזר בן עזריה נהג לפסוק הלכה לפי הפשט של התורה ועל כך מיוחסת לו האמירה "דיברה תורה כלשון בני אדם". כמו כן מיוחסות לו מספר אמירות ידועות העוסקות ביחס בין ההלכה לבין המוסר האנושי וערך חיי האדם: "סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חבלנית; רבי אלעזר בן עזריה אומר: אחד לשבעים שנה", "פיקוח נפש שדוחה את השבת" ואחרות.
שלושה דברים היה רבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרים: הוא התיר להוציא בשבת פרה לרשות הרבים ברצועה שבין קרניה, כיוון שהדבר נחשב ל"תכשיט" (בגד שלה לצרכה) ואינו משאוי (בניגוד לדעת חכמים שהרצועה נחשבת למשאוי), התיר לקרד את הבהמה במשרק עבה, למרות שהדבר עשוי לגרום לה לחבורה והוצאת דם כי הוא סובר כרבי שמעון שדבר שאינו מתכוין מותר, והתיר לשחוק את פלפלים בריחיים. ההלכה הראשונה אינה נפסקת להלכה, וכתוב אף כי הושחרו פניו של רבי אלעזר בן עזריה מתעניותיו על שפרת שכנו יצאה ברצועה ולא מחה בה. אולם שתי ההלכות האחרות נפסקו להלכה.
אודות עושרו האגדי מסופר כי מעשר הבהמה שהפריש מבעלי החיים שבעדר בביתו, הגיע לסכום של שלושה עשר אלף מדי שנה. באחרית ימיו גר כנראה בציפורי שבגליל.
מקום קבורתו: סמוך למושב עלמה.